אֲהוּב נַפְשִׁי מִתֵּל יוֹרֵד לוֹ,
הִנֵּה פּוֹסֵעַ לִקְרָאתִי.
עָלָיו מַדִּים בְּצֶבַע זַיִת,
שֶׁמַּטְרִיפִים אֶת דַּעְתִּי.
דַּרְגוֹת זָהָב עַל הַכְּתֵפַיִם,
וְעַל חָזֵהוּ אוֹת גְּבוּרָה.
אוֹתוֹ אֲנִי פָּגַשְׁתִּי לָמָּה,
מַדּוּעַ בְּדַרְכִּי נִקְרָה?
מַדּוּעַ בְּחָלְפוֹ מוּלֵנוּ
נוֹפֵף לִי בְּחִיּוּךְ אַדִּיר?
מַדּוּעַ לַקּוֹלְחוֹז הִגִּיעַ,
מַדּוּעַ אֶת שְׁנָתִי הִדִּיר?
אוֹתוֹ אֶרְאֶה – לִבִּי בִּן רֶגַע
מַתְחִיל לִפְעֹם לוֹ בִּמְהֵרָה.
אוֹתוֹ אֲנִי פָּגַשְׁתִּי לָמָּה,
מַדּוּעַ בְּדַרְכִּי נִקְרָה? | | Вот кто-то с горочки спустился,
Наверно, милый мой идет.
На нем защитна гимнастерка,
Она с ума меня сведет.
На нем погоны золотые
И яркий орден на груди.
Зачем, зачем я повстречала
Его на жизненном пути?
Зачем, когда проходит мимо,
С улыбкой машет мне рукой,
Зачем он в наш колхоз приехал,
Зачем встревожил мой покой?
Его увижу, сердце сразу
В моей волнуется груди.
Зачем, зачем я повстречала
Его на жизненном пути? |
